עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
............

"If only our eyes saw souls instead of bodies,
how very different our ideals of beauty would be"

............

Can you remember who you were before the world told you who you should be?
............

Whatever you're thinking, think bigger.
בום
05/12/2019 22:21
.........
אז יש קצת נפילה.
עבר בערך חודש מהניתוח ואני די מוטרדת מההחלמה שלי
הייתי אתמול בביקורת והרופא טוען שהכל תקין ומה שלא יסתדר בהמשך
אני לא אוהבת את הצורה שאני מצטלקת
ואני חושבת שאני מפתחת קלואיד/צלקת היפרטרופית. לא באמת יודעת להבדיל ביניהן.
ואני גם ככה מרגישה חרא עם עצמי אז לא בא לי להצטלק מכוער
אין לי נטייה להצטלקות כזאת לפי העבר אז אני מקווה שמה שאני רואה באמת יסתדר בהמשך ושזו רק נפיחות מקומית. 
התפרים שלי עדיין לא נמסו אז יכול להיות שזה גם חלק מהסיבה.
אבל אני ממש רוצה שזה יחלים בסדר. עדיין סומכת על הרופא ומנסה לשמור על אופטימיות.
(האמת שהחוויה הפעם הייתה הרבה יותר חיובית מהחוויה הקודמת. הזמינות של הרופא אחרי הניתוח, והיחס)

יש דברים שאני לא יכולה לכתוב עליהם לצערי, למרות שנורא בא לי להוציא אותם ממני
אני מרגישה חרא עם עצמי ועם החלטות שעשיתי
אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו עכשיו
אני לא מצליחה לתפקד כמו שצריך ויש לי אפס הנעה עצמית להתקדם כרגע לאנשהו
רציתי לשבת היום ולתקן את קורות החיים שלי, אולי אפילו להגיש לכמה משרות, אבל לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לעשות את זה.
אין לי מצב רוח.


בפוסט הקודם רשמתי שאצא קצת להתאוור
היה לי נחמד להסתובב קצת.
אני צריכה לעשות את זה יותר
פעם ראשונה שראיתי שלכת כזאת יפה



0 תגובות
I need to vent
02/12/2019 20:40
.........
אני מעוצבנת ומתוסכלת מזה שאני גרה עם רוח רפאים בבית שאיכשהו לא שומעת שום דבר שאני אומרת כי היא ככ טרודה בעניינים שלה שאין לה אפילו דקה להקדיש לי
ואני מעוצבנת מזה שהחברות הנהדרות שלי באופן שיטתי או מבריזות לי או שוכחות להזמין אותי
כי מה דה פאק זו כבר הפעם ה 100 וזה מעצבן אותי ובא לי לצאת מהקבוצה בהפגנתיות וגם אין לי כוח לדבר איתן כי אני עצבנית
וגם אני מתוסכלת מזה שאני צריכה לחכות שנה שלמה ללימודים
מה אני אעשה שנה שלמה
זה אומר שאני צריכה למצוא עבודה
שאני כנראה אשנא כי אני לא בנויה ל 8-17
ואני גם לא יוצאת בשביל שכר רעב מהבית
אז אני צריכה עבודה שתעמוד בסטנדרטים שלי
בקיצור זה יקח זמן
ואני לא מוצאת לימודי תעודה מעניינים לשנה הקרובה. ז"א, מצאתי כמה רעיונות אבל אז גיליתי שחלקם לא רלוונטים כי הם יותר משנה
אני לא יכולה לא ללמוד אני מרגישה שהמוח שלי מתנוון 
אני צריכה מידע חדש
ומקיף
ומעניין
וגם כל המקומות שאני רוצה להתנדב בהם נמצאים בערך שעה+ נסיעה ממני לכיוון
וכאילו דלק זה דבר יקר והאוטו שלי מאוד צמא
אז באסה לי
ואני צריכה להתחיל פיזיו
ואני צריכה לקבוע שיננית
וגם לדעתי קרעתי שריר כי הוא כואב לי כבר 3 חודשים ומחמיר
בקיצור
אני בתקופת ביניים מעצבנת
וגם נראה לי שאני צריכה לקבל (סורי TMI)
אז אני גם הורמונלית בנוסף להכל
אולי מחר אני אסע קצת להתאוורר איפושהו
נראה


הערת צד- אני יודעת שאני נשמעת פסיכית אבל בסהכ אני בן אדם שפוי ביום יום שפורק את התסכול שלו פה במקום על האנשים שמעצבנים אותו
ואני יודעת שההערת צד הזאת לא עוזרת לי להיראות שפויה
אבל טוב נו
4 תגובות
התייאשתי
25/11/2019 23:01
.........
אני מוותרת על זוגיות
לא מעוניינת יותר לנסות
לא מעוניינת יותר לחפש
לא מעוניינת יותר לתת צ'אנס, לספר על עצמי שוב ושוב ושוב
להתנצל כמעט על מי ומה שאני
על מה שאני מאמינה בו או לא
על המטרות שאני מקדמת, או מקדשת והם לא
אין לי כוח להתחלות
ולזה שאף אחד לא ממש מתאים
אין את הקליק הזה
זה לא עובד
ואני לא אומרת שאני חפה מטעויות
גם אני לא תמיד מכילה. או מקבלת. ויש לי רצונות שאני לא מצליחה לוותר עליהם. לדוגמה השכלה. השכלה זה חשוב בעיניי. ואם אני עובדת ככ קשה על ההשכלה שלי, ואם לי זה ככ חשוב, אני רוצה מישהו שזה יהיה חשוב לו גם. שקריירה תהיה חשובה לו. תואר זה מאסט. תואר שני זה בונוס. ואולי זה שטחי אבל זה מעיד משהו על הבן אדם בעיניי. היכולת להתמיד. הסקרנות ללמוד. התמודדות עם קשיים.
ולא, לרשום לי entrepreneur ובסוף לגלות שאין שום דבר מאחורי זה זה לא מגניב.
גם לשקר על הגיל זה לא מגניב. אל תרשום לי 32 ובסוגריים שבתכלס אתה בן 39 אבל לא נראה. זה לא פאקינג סבבה(!!!!!!!!!!)

כל זה מוביל אותי לשיחה הבאה שניהלתי היום עם אמא-
אמא שאלה אותי אם לפעמים אני מדמיינת את עצמי עם ילדה משלי
שיקרתי ואמרתי שלא כדי לא להעלות לה תקוות או ציפיות
היא אמרה שהיא כן ושאלה אותי למה לא
התחלתי להרצות לה על דברים שהם מאוד נכונים ומאוד מטרידים אותי כמו דיכאון אחרי לידה, השינויים שהגוף שלי יעבור ואני מפחדת שלא אקבל אותו,  החשש לא לאהוב את הילד/ה, החשש להתחרט, השינוי בחיים ועוד ועוד. כל הדברים האלה הם דברים שקורים, גם אם לאנשים מאוד לא נוח לדבר עליהם והם זזים בכיסא באי נוחות אפילו מהמחשבה על זה שאפשר לא לאהוב ילד שלך. זה יכול לקרות. ואני מפחדת שזה יקרה לי.
תוך כדי ההרצאה שלי אליה ועל המחקרים שקראתי בנושא אני חושבת לעצמי שיכול להיות שיום אחד אביא ילד לבד לעולם ואהיה אם חד הורית
שאני לגמרי רואה את עצמי לא נכנסת לזוגיות אף פעם יותר
אבל כן מוכנה לשקול להביא ילד לבד
או לאמץ ילד
יש טרנד חדש של השרצת ילדים (סורי, זה ככה) בלי לחשוב על ההשלכות, בלי לחשוב על האם יש או אין בכלל אמצעים כלכליים לגדל את הילד, בלי לחשוב על זה שזה אחריות לכל החיים והאם הם באמת מסוגלים לתת לילד את כל מה שהם צריכים
ואני ראיתי ושמעתי על כל כך הרבה סיפורים כאלה
ואני מסרבת להביא ילד רק לשם הבאת הילד
אם אני אביא ילד לעולם זה יהיה מתוך מחשבה עמוקה, רצון עמוק, אמידות כלכלית, מה יש לי להציע לו (לא רק חומרית)
לפעמים מתגנבת לי המחשבה לראש, על איך זה יהיה אם תהיה לי ילדה משלי. (לא יודעת למה אבל בא לי ילדה. אולי כי תמיד רציתי אחות)
ולפעמים רק המחשבה מכניסה אותי לחרדה
מה שבטוח זה שכרגע אני לא מוכנה

אני רוצה לטייל יותר. ממש ממש בא לי לטייל יותר. אבל כמעט אף פעם אין לי פרטנרים 
והדרכון שלי גם לא בתוקף
ואין לי יכולת הנעה עצמית לקום להתארגן ולצאת מהבית לטייל לבד
וכל פעם שיש יום יפה אני מתבאסת שלא קמתי מוקדם ויצאתי
ואני ממש חייבת להפסיק להיות תלויה באחרים בקטעים האלה
כי אין מה לעשות, אני אוהבת את זה הרבה יותר מהרבה אנשים שאני מכירה
ואם אני אמשיך לחכות שיבואו איתי אני אשאר בבית לעד

חלכם אולי יקראו את זה ויגידו שיום אחד אני אקרא את זה ואצחק
או שממש בקרוב אני אתחרט על כל מה שכתבתי פה
ושמתישהו אכיר מישהו וזה יעבוד
אבל כרגע, באמת, ואולי מתוך ייאוש, 
אין לי סבלנות יותר לגברים שחושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי
אין לי סבלנות יותר להרגיש במבחן
ואם זה יבוא אז זה יבוא
ואם לא אז זה מה יש
ואני בן אדם שלם לבד
ואני לא צריכה אף חצי שישלים אותי
6 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »